החלטה בתיק ה"פ 20415-01-12

בהמרצת פתיחה שבפניי  מתבקש בית המשפט להורות על סעד הצהרתי לפיו המבקשת היא בעלת  הזכויות בספר "מטבח יהודי משובח" (להלן: "הספר"), ועל צו מניעה האוסר על המשיבה מלעשות כל שימוש בזכויות אלה.

תמצית העובדות

1.         בין המבקשת, גלוריה רוטשטיין, בשלנית, לבין המשיבה, "ר. סירקיס מוציאים לאור בע"מ", נכרת ביום 24.12.84 הסכם לפיו המשיבה קיבלה רישיון בלעדי להדפיס, להוציא לאור ולמכור את הספר, המכיל מתכוני בישול תוך הקפדה על כשרות, אותו כתבה המבקשת, ואשר התפרסם לראשונה באנגלית.

2.         במהלך השנים נתגלעו מחלוקות בין הצדדים, בנוגע לסכומי התמלוגים המגיעים למבקשת על פי ההסכם, ובשלב כלשהו הופסקה הדפסתו, כאשר נוצרה מחלוקת נוספת הנוגעת לזכויות הצדדים בנוסח הספר בעברית.

3.         המבקשת טוענת כי לנוכח מצבה הבריאותי והכלכלי המתדרדרים מנסה המשיבה לגזול ממנה את זכויותיה. משום כך פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה לקבלת סעד הצהרתי על זכויותיה וסעד מניעתי המונע מן המשיבה מלעשות בהן שימוש. עם זאת, כמפורט בכתב הטענות מטעם המבקשת, סעד זה אינו הסעד המלא והסופי המבוקש על ידיה, אלא הוא מהווה אבן דרך בלבד להשגת הסעד הסופי, כך בלשון הבקשה:

"המבקשת שומרת על זכותה לתבוע סעדים נוספים מהמשיבה ומכל גורם אחר, ובכלל זה גם פיצוי ושיפוי כספי עבור הנזקים שנגרמו או עשויים להיגרם לה כתוצאה ממעשי המשיבה או מחדליה, לרבות מאי תשלום כספי התמלוגים, או שימוש בלתי מורשה בזכויותיה של המבקשת, ככל שיתברר כי היא זכאית לסעדים כאמור, ולשם כך תעתור המבקשת לפיצול סעדים" (ר' בעמ' 1-2 להמרצת הפתיחה).

עוד מוסיפה המבקשת ומציינת כי:

"הצורך בהצהרה המבוקשת נובע מכך שעל מנת שיוכלו המבקשת ויורשיה לעשות שימוש בספר בעתיד מוציאים לאור של ספרים יבקשו אישור שאין לאף צד ג' טענת זכויות בספר. הדבר ידוע היטב למשיבה, שהיא עצמה מו"ל, ולכן ההתעקשות של המשיבה מצביעה על חוסר תום לב וזדון" (ר' בעמ' 2 להמרצת הפתיחה).

דיון והכרעה

חלקיות הסעד המבוקש וטיבו

4.         סימן ב' לפרק כ' בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 מגדיר את העניינים אותם ניתן לברר בדרך של המרצת פתיחה. הסוגייה מושא הליך זה אינה מהווה אחד מהם. יתרה מכך, הסעדים המבוקשים בהמרצת הפתיחה ומורכבות הראיות לבירור טענות הצדדים, כעולה מכתבי הטענות, שהוגשו בשלב זה, מצביעים על הצורך בשמיעת עדים לשם בירור המחלוקות בין הצדדים, ועל היות ההליך בלתי מתאים להתברר במסגרת זו.

5.         כעולה מהמרצת הפתיחה, צווי העשה מהווים שלב מקדמי בלבד המבוקש על ידי המבקשת, והיא אף הגדילה וביקשה כבר עתה לפצל את סעדיה, כך שתוכל "לתבוע סעדים נוספים מהמשיבה ומכל גורם אחר, ובכלל זה גם פיצוי ושיפוי כספי עבור הנזקים שנגרמו או עשויים להיגרם לה כתוצאה ממעשי המשיבה או מחדליה" (ר' סעיף ה' בפתיח להמרצת הפתיחה].

ברור אם כן, כי בית המשפט יידרש, כנראה, להליך נוסף הנוגע לפיצויים הכספיים, וכי הדיון בהליך זה לא יוביל לסיום הסכסוך בין הצדדים.

6.         הכלל בדבר ניהול הליך בדרך המקוצרת של "המרצת פתיחה" הוגדר בעניין קוטלר כדלקמן:

"על בית המשפט הדן בבקשה ליתן דעתו לשתי שאלות: (1) האם תתבררנה העובדות השנויות במחלוקת די הצורך אף במתכונת של המרצת פתיחה ובהעדר כתבי טענות ; (2) האם יקופח אחד מבעלי הדין על ידי הגבלת האפשרות להביא עדים ככל העולה על רוחו, וכי יהא תלוי בהיתר מבית המשפט על פי תקנה 257" [ר' ע"א 1937/92 משה קוטלר נ' חיה קוטלר פ"ד מט(2) 233, בעמ' 240-241].

7.         תקנה 253 לתקנות קובעת כי:

253.     תובענה לסעד הצהרתי גרידא מותר להגיש בדרך המרצת פתיחה.

הסוגייה בלב המרצת הפתיחה דנן, עניינה בקשת צווי עשה ובקשה לפיצול סעדים כך שתתאפשר תביעת פיצוי כספי, למעשה במהותה, עניינה פיצוי כספי, וסעד של צו מניעה, ולא בקשה לסעד הצהרתי, כנדרש על פי תקנה 253 לתקנות.

יפים לענייננו דבריה של  השופטת רנה משל בעניין קודקס: